החלטה בתיק רת"ק 11546-04-11

1.         המשיבים נישאו בחודש אוגוסט 2009, ואת ירח הדבש שלהם, טיול לקנדה וארה"ב, תכננו עם המבקש, בעליה ומנהלה של חברת "אלאדין נסיעות ותיירות", דרכה אף רכשו את הטיול. המשיבים תבעו את המבקש בביהמ"ש לתביעות קטנות באשקלון, על סך של 30,000 ש"ח, היות ולטענתם קרו מספר תקלות במהלך הטיול, אשר גרמו להם עוגמת נפש רבה (ביניהן מלונות ברמה ירודה; קבלת רכב לא תקין מחברת ההשכרה; תקלה ביחס לשייט, שהוזמן ל-4 ימים, אך יום לפני הסיום המתוכנן של השייט גילו כי הוא נמשך יום נוסף, כך שנאלצו להתקשר פעמים רבות לארץ, על מנת להסדיר את המשך הטיול, לרבות טיסת ההמשך שתוכננה להם, ולילה נוסף במלון ביעד האחרון לפני חזרתם ארצה; יחס משפיל של עובדת במשרדו של המבקש, אשר בעצמו שהה בחו"ל בזמן הרלבנטי ועוד). מנגד טען המבקש, כי פעל כראוי בכל הנוגע לטיפול במשיבים וכי אף נשא בהוצאות נוספות בעטים (טען, כי אף הוא הוטעה ביחס למשך השייט וכשהתגלתה התקלה - פעל משרדו לתיקון התקלה, על חשבונו, וכי כל השירותים שקיבלו המשיבים היו ברמה הגבוהה ביותר, כמוזמן), כך שכל תביעתם של המשיבים, אשר גם עליהם חלה חובה לברר פרטים על הנסיעה מבעוד מועד, אך נועדה לעשות עושר ולא במשפט.

            בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים, קבע, כי אכן נגרמו למשיבים טרדה ועוגמת נפש בשל השינוי באורך השייט, ופסק לזכותם סך של 3,000 ש"ח, תוך שהוסיף וציין, כי אינו פוסק גם הוצאות לטובת המשיבים נוכח תביעתם המופרזת.

            נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה נשוא החלטתי זו.

2.         בבקשתו טען המבקש, כי בית המשפט טעה כאשר לא יידע אותו, מבעוד מועד, כי בדיון שנקבע יישמעו ההוכחות, ולכן, לא התאפשר לו להביא את עדיו ומסמכיו ולהוכיח את טענותיו; לטענתו, בית המשפט בחר בדרך היעילה והמהירה לסיום הדיון על פני הדרך "הצודקת", אשר פגעה בכללי הצדק הטבעי וקיפחה את זכויותיו; וכן טען, כי בית המשפט טעה כשלא נתן משקל לכך, שהטעות במועד סיום השייט לא נבעה ממנו וכי טיפל, במהירות האפשרית, בעריכת השינויים הדרושים להמשך טיולם של המשיבים.

3.         יש לזכור, כי מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים [רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, לא פורסם, פסק דינה של כב' השופטת ארבל מיום 17/03/09; רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, לא פורסם, מיום 5.7.06; רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 (להלן: עניין סרבוז); רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב לא פורסם, מיום 20.3.05)]. בעניין סרבוז סוכמה המטרה ונאמר, כי מילות המפתח, בכל הנוגע להליכי הדיון בתביעות קטנות, הן מהירות, עלות נמוכה והיעדר פורמאליות. להשגת יעדים אלה היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים, אם כי יש להדגיש, כי אופיים של ההליכים הם אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשהיא לעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. אלא שכדי להשיג את המטרה הסופית יש הכרח בצמצום הדרישות הפורמאליות ובפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות. 

            "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

            היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4.         ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את עמדת המבקש, אם כי בניגוד לטענותיו בבקשה, נתן משקל לכל הטענות שהעלו הצדדים, ולכן גם קיבל באופן חלקי בלבד את תביעת המשיבים. את עיקר טענותיו בבקשה - העלה המבקש גם בפני ביהמ"ש קמא, אשר לא מנע ממנו לחקור בחקירה נגדית את המשיבים ולטעון באריכות לגבי כל העניינים שהועלו בתביעה. המבקש מבקש להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט, וכאמור, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו.

            מעבר לנדרש יצויין, כי ביהמ"ש נימק את ממצאיו, ומהעדויות שעמדו בפניו גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. נהפוך הוא, ביהמ"ש רשאי היה להעדיף את עדותם של המשיבים על פני עדותו של המבקש, מה גם, שהמבקש אישר כי אכן היו תקלות ואף נאלץ לפטר את העובדת שהייתה בקשר עם המשיבים במהלך השייט ואשר התייחסה כלפיהם באופן לא ראוי, כטענתם. המבקש אישר גם, כי לגבי מועד סיום השייט הייתה תקלה (הגם שלטענתו אינה באחריותו) וכך גם לגבי השובר במלון והחוסר בשובר עבור הלילה האחרון. כל אלה, ללא ספק, גרמו לעוגמת נפש וטירדה למשיבים, כפי שפסק ביהמ"ש.

            ועוד, אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי בית המשפט לא אפשר לו להתכונן מבעוד מועד לדיון, שכן כבר בהזמנה הראשונה שנשלחה למבקש, בתאריך 8.3.10, צוין במפורש " אם בקשתם לזמן עדים, עליכם להודיע להם על כך".

וכן, לא מצאתי, כי נמנע מהמבקש מלהציג את מלוא גרסתו, הגם שלא ידע, כטענתו, כי יתקיים דיון הוכחות. המבקש גם לא העלה בבית משפט קמא כל טענה בעניין זה, ומעיון בפרוטוקול עולה, כי ניתנה לו ההזדמנות לפרוש את מלוא טיעוניו, ובהרחבה, בבית המשפט.

מעבר לכך, המבקש לא ציין - לא בפני בית משפט ואף לא בבקשתו - מיהם אותם עדים שלא הובאו ויש בהם כדי לתמוך בגרסתו.

לטעמי, לא ניתן לומר, כי קופחו זכויותיו של המבקש אלא נהפוך הוא, הוא קיבל את יומו בבית המשפט כפי שעולה מקביעותיו של בית המשפט, אשר קיבל חלקים נרחבים מגרסתו, וקבע כי התביעה מופרזת ולכן גם לא חייבו בהוצאות.

5.        סיכומו של דבר, לא מצאתי עפ"י החומר שהונח בפני, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא ובנסיבות אלה דין הבקשה להידחות.

            משלא נתבקשה תשובת המשיבים - העירבון יוחזר למבקש.

            המזכירות תודיע.

ניתנה היום,  כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים.